החלטה בתיק ע"ע 40830-06-11

1.     לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 2.5.11, (ע"ב 2806/06, כבוד השופט משה טוינה).

רקע וטענות הצדדים

2.     המשיב הגיש לבית הדין האזורי תביעה לזכויות הנובעות מעבודתו אצל המבקשת 1 ובהן פיצויי פיטורין, דמי פדיון חופשה, קצובת הבראה, הפרשי שכר, דמי כלכלה ופיצויים בגין אי הפרשה לקרן פנסיה; כן עתר המשיב להרמת מסך ההתאגדות בין המבקשת 1 לבין המבקשים 2 ו-3 וכן לבין נתבעים נוספים שאינם צד להליך דנן.

3.     בית הדין קמא קיבל את התביעה בחלקה וכן הורה על חבות אישית של המבקשים 2 ו-3.

4.     ביום 23.6.11 הוגשה הבקשה מושא החלטתנו זו; בנימוקי הבקשה, ציינה ב"כ המבקשים כי פסק הדין התקבל במענה ביום 12.5.11, כי עו"ד דורון דיין, בעלה, שייצג יחד עימה את המבקשים בבית הדין קמא (להלן: "עו"ד דיין"), נפל למשכב ואושפז בשל כאבים ביום 7.6.11 ומיום 9.6.11 ועד ליום 15.6.11; כי אביה של ב"כ המבקשת  נפל למשכב וכי היא פוקדת  איתו רופאים שונים וכי משרדה, המונה שלושה עורכי דין, ובתוכם ב"כ המבקשים ועו"ד דיין, לא יכול היה לשאת בנטל מאחר שעורכת הדין השלישית מצויה בחופשת לידה.

5.     טענות המבקשים אומתו על ידי אישור רפואי בדבר תקופת האשפוז שמיום 9.6.11 ועד ליום 15.6.11 וכן בתצהיר החתום על ידי עו"ד דיין.

6.     המשיב טען כי הבקשה אינה מגלה 'טעם מיוחד' להארכת המועד, כי הודעת הערעור לא הוגשה לבית הדין הארצי, כי לא הוצג אישור רפואי אודות אשפוזו של עו"ד דיין, כנטען, ביום 7.6.11, וכי המבקשים מנסים להתחמק מלשלם למשיב את המגיע לו.

דיון והכרעה

7.     המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת שמועד שונה להגשת ערעור.

בהתאם לתצהיר עו"ד דיין, הומצא פסק הדין למבקשים ביום 12.5.11, לפיכך, המועד האחרון להגשת הערעור עליו הוא ביום 12.6.11 ומשהוגש הערעור ביום 23.6.11 - הרי שהוגש באיחור של אחד עשר יום.

מחוקק המשנה נתן דעתו למקרים מעין אלו וקבע, בתקנה 125 לתקנות:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע בעא"ח (ארצי) 56/05 :

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא".

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון ב ע"א 6842/00 עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

  "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

8.     במקרה דנן, הטעממיםאותם ציינו המבקשים בבקשתם היו שלושה; נתייחס אליהם, בהתאם לאמות המידה דלעיל, לפי סדר הצגתם על ידי המבקשים.

     א.         מחלתו של עו"ד דיין - טוענים המשיבים כי עו"ד דיין אושפז למשך שתי תקופות; ראשית, טענה זו אומתה באישור רפואי רק עבור התקופה השנייה ויש בכך כדי להעמיד בספק את תקופת האשפוז הראשונה; בנוסף, יפה לעניינו החלטתה של רשמת בית דין זה (כתארה אז) רנה איש שלום בעניין בש"א 1459/02 שמר חברה לשמירה ושירותים בע"מ נ' סיסיליה קופרשמידט (לא פורסם, ניתן ביום 15.12.02):